שירי בת עשרים ושמונה

ב- 14 מאי 2006 מלאו לשירי עשרים ושמונה אביבים.

לידתה של ילדתי השניה לא היתה קלה ואף לא פשוטה. בבקר ה- 14 מאי 1978 כשהחלו ציריה של דרורה, נסענו לבית החולים בילינסון, שם עבד שכננו המיילד, ד"ר ברי קפלן.

כשחזרתי לבקר את דרורה היה זה לאחר הלידה (ולאחר שיוגב הקטנטן טופל והועבר להשגחתה של המטפלת) - מצאתי את היולדת מחוברת למנת דם ולאינפוזיה:- בלידתה של שירי חל סיבוך שנבע משליה זקנה והקטנה יצאה בריאה ושלמה ב"עור שיניה".

שמה של שירי ניתן לה לזכרה של אם המשפחה שרה שנפטרה ב- 13 מאי 1977, שנה לפני הולדתה של שירי. השתים אינן דומות אבל אצלי בנשמה הן מחוברות ויום הולדתה של שירי מעלה בי געגועים לאמי ובשנה האחרונה גם געגועים עזים לשירי שפרשה כנפיה ועפה עם שלומי הרחק מערבה.

מגיל צעיר נאלצה שירי להיאבק כדי לזכות בהכרה. כילדת "סנדוויץ" עם אח בכור דומיננטי ותובעני - יוגב ואחות צעירה ומפולפלת - יערה - ההתמודות לא הייתה פשוטה והדרך להכרה הייתה באמצעות הישגיות. שירי גדלה להיות ילדה הישגית ועלמה צעירה הישגית לא פחות. דרכה של שירי שזורה הצלחות מרשימות בלימודים, בעבודה ובחברה.

יש עוד ים של "לספר" אודות ילדתי היקרה. אך אקצר את היריעה כדי להשאיר מקום לאיחולים ולברכות: ברכות לך בתי היקרה על הגיל הנפלא בו את עומדת. ברכות לך ילדתי על שעשית והשגת ועל שהנך. איחולים לך שירי יקירתי לאושר בתא המשפחתי, לשלמות של הנפש, השכל והרגש והעיקר בריאות והמשך עשייה פורייה במשפחה, בכלכלה ובחברה.

קלרה והילדים כולם מצטרפים אלי בברכות ובנשיקות של מעבר לים!

אני מתגעגע ים מרחוק וממתין באי נוחות גוברת ובחוסר סבלנות ניכרת למפגש הבא שלנו.

אבא

שירי, בתי, היא דינמו ומצבר כרוכים יחדיו. קצב התפקוד שלה אינו משתנה והוא פועל באותה רמה משך שעות, בדרך כלל עד שמגיע הצורך ל"טעינה מחדש של המצברים" כי אז שירי "נגמרת באחת", כמו מצבר, נחה, מתאוששת ו...חזרה לתפקוד מלא!