ב- 9 דצמבר 2005, בשעות הערב של יום השישי, קצת לאחר הקידוש, נולד רואי מיכאל, נכדי הראשון. ניתוח חירום נדרש על מנת להביא לאוויר העולם את העולל המתוק מכל שהגיח אלינו ומשקלו קילו מאה ועשרים גרם. לאמו - כלתי מירית היה זה סיום להריון קצר של שישה חודשים כשבו את החודש השישי בלתה היא בשמירת הריון הדוקה במחלקת הנשים של בית החולים לניאדו שבנתניה. לאביו, בני בכורי - יוגב הייתה הלידה סיום לפרק המתנה ארוך קשה ומתיש ולניהם - זוג ההורים הצעיר סימנה הלידה את תחילתה של תקופת חיים חדשה ומרתקת - תקופת ההורות

רואי נולד הסימן נחשוניות: ראשון ליציאה מרחם אמו - עוד טרם תם הריונה, בכור הילדים במשפחתו. נכד ראשון לסבתו - דרורה ולי ונין ראשון למשפחת שמעוני. זה לא "הולך ברגל" הקטנצ'יק הזה - כבר מלידתו , נושא עמו את סימן היורש - הנצר הראשון של דור ההמשך במשפחה שלנו - משפחת שמעוני ובעצם גם בשבט מזרחי (סבא אליהו וסבתא מלכה) כולו. עוד נסביר בהמשך מי היו הסבא והסבתא לבית מזרחי, אבל בינתיים ברואי עסקינן. אם בימיו הראשונים ראינו דמיון רב בין העולל לאביו - הרי שגבולותיו של דמיון זה היטשטשו עם השבועות ורואי הפך בהיר יותר וצבע שערו שטני הרבה יותר - כמו זה של אימו.

חגגנו עם ההורים את ברית המילה שנערכה על ידי רופא-מוהל בקליניקה ושמחנו עם ההורים המאושרים בארוחת הצהרים של יום השישי האחרון - 7 אפריל 2006. יש לי המון לאחל לו לנכדי הקטון - שהתכבדתי להיות סנדקו - המון לברך אותו, המון לספר לו והמון רצון להיות אתו, לבלות אתו, לשחק עמו ולהתכייף אתו